"כל חשמלי זיקים, לבקרים מתחדשים, ה' מלך" (מתוך תפילת יום כיפור)
מטר המטאורים הפרסאידים
לילות סוף הקיץ עשירים בממטרים של מטאורים הנראים כ"כוכבים נופלים". שיאה של התופעה הוא בליל מטר המטאורים המכונים "פרסאידים" (ע"ש קבוצת הכוכבים "פרסאוס" הנמצאת בצפון מזרח, ממנה נראית נקודת המוצא של המטאורים). השנה (2013 תשע"ד) מתרחש ליל שיא המטר ב12 לאוגוסט, ליל ו' באלול. אורו של הירח שיהיה ברביע הראשון שלו ובאופק המערבי, כמעט שלא יפריע לצפייה במטאורים ויוכלו לראותם מכל מקום חשוך ובתנאי שאין עננות מסתירה.
מטר הפרסאידים ידוע ומוכר כבר מאות שנים ואף יותר, מקורו הוא כוכב השביט "סוויפט טאטל" שהתגלה בשנת 1982 והוא מופיע במחזוריות של 130 שנה. זנבו של השביט המורכב מאבק ויונים, נמשך לאורך מסלולו ומותיר במעברו שובל חלקיקי אבק. כאשר כדור הארץ פוגש במסלולו סביב השמש את שובל האבק אותו הותיר השביט, חודרים חלקיקי האבק אל האטמוספירה במהירות רבה של 60 ק"מ בשנייה בערך (שילוב של מהירות תנועת כדור הארץ ותנועת החלקיקים הנמשכים בכוח המשיכה של כדור הארץ). החיכוך של חלקיקי האבק באוויר האטמוספירה גורם להתלהטות שלהם ולמעשה לפירוקם, תוך כדי שחרור אנרגיה בצורת פס אור לוהט החוצה את הרקיע ונראה כ"כוכב נופל".
מכיוון שמסלולו של כדור הארץ פוגש את מסלולו של השביט בכל שנה באותו המקום, ניתן לדעת את התאריך בו נצפה במטר המטאורים. נקודת המוצא היא דמיונית, כתוצאה מכך שקווים מקבילים נפגשים באין סוף, נראה כאילו כל הכוכבים הנופלים יוצאים מנקודה אחת שמנקודת המבט שלנו נמצאת בקרבת קבוצת הכוכבים פרסאוס.
בשיאו של המטר צפויים בין 60 ל-100 מטאורים בשעה, אם כי רובם חלשים מכדי להפתיע ולהרשים. לעיתים צופים במטאורים הגדולים והמרשימים הנקראים "בולידים" (כדורי אש), אשר חלקם אף מתפוצץ באטמוספירה ומשאיר מראה של מופע זיקוקין מרהיב. לעיתים נדירות עוד יותר, המטר מפתיע ומשגר מטאורים בקצב של 200 בשעה כפי שהיה בשנת 2004.
רוב החלקיקים המגיעים לאטמוספירה הינם זעירים, אך הכמות הסופית אינה מבוטלת ומגיעה לעשרות אלפי טונות של אבק המגיע לאטמוספירה. חלקיק המצליח לשרוד את המעבר באטמוספירה ומגיע ארצה נקרא "מטאוריט".
_________________________________
כוכבים נופלים – השמים מתקרבים
עבור בני האדם לאורך כל הדורות, מראה הכוכבים הנופלים בשמי סוף הקיץ הבהירים היה מחזה מרהיב, לעיתים אפילו מפחיד ומעורר יראה. השם "מטאור" בדומה למילה "מטאורולוגיה" העוסקת בתופעות השמיימיות של מזג האוויר, עניינו משהו "שמיימי". ואכן תופעת הכוכבים הנופלים מהשמיים גררה אחריה התפתחות של אמונה רווחת ביותר, לפיה "מביעים משאלות" בזמן נפילת הכוכבים.
בחוויה האנושית הפשוטה, מראה המטאורים הוא חזיון של עצמים שמיימיים המגיעים ארצה. השמים האלוהיים והמרוחקים מגיעים אלינו לעולם הארצי והפשוט שלנו. זה בדיוק הזמן לבקש משאלות ובקשות, השמיים הרי קרובים במיוחד. זה אכן עלול להיות מפחיד ומעורר אימה, אך מאידך, בתפיסה הסובייקטיבית והפשוטה, השמיים מתקרבים אל הארץ ויש הזדמנות להביע משאלות.
כוכב נקרא בלועזית "סטאר". המילה סטאר בארמית משמעה "קצה", כמו "סיטרא אחרא" (הקצה האחר). אכן, הכוכבים נתפסים כקצהו של העולם המוכר והידוע, ומעבר להם משתרעים העולמות העליונים, רקיע האלוהים. כלומר הכוכבים הם הקצה – "הסטאר", שמעבר לו הבורא הבלתי ניתן להשגה. גם ע"פ התפיסה של קבלת האר"י, בה צימצם הקב"ה "חלל פנוי" וברא בו את היקום, ניתן לחוות מסע אל קצה היקום, אל מעבר לכוכבים, כמסע לגילוי ולהתקרבות אל הקב"ה.
_________________________________
על הזיקין אומר "עושה מעשה בראשית"
המטאורים, נקראים בלשון חז"ל "זיקין". הזיקין נראים ככוכב נופל בעל זנב מרשים, דומים לעיתים לגוף ממנו הם מגיעים – כוכבי השביט, אשר גם הם נראים ככובב בעל זנב, רק שהופעתם נדירה הרבה יותר ותנועתם בשמים איטית מאוד. הגמרא במסכת ברכות דנה בברכה אותה יש לברך כאשר רואים "זיקין".
"(על הזיקין אומר ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם). על הזיקין: מאי זיקין אמר שמואל כוכבא דשביט ואמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו. וגמירי דלא עבר כסלא ואי עבר כסלא חרב עלמא (ומקובלנו שלא עבר השביט – הזיקין – את קבוצת כסיל, ואם עבר יחרב העולם). והא קא חזינן דעבר? (והרי ראינו שעבר?) זיויה הוא דעבר ומתחזי כדעבר איהו (אורו הוא שעבר ונראה כאילו עבר הוא). רב הונא בריה דרב יהושע (בנו של רב יהושע) אמר וילון הוא דמקרע מגלגל ומחזי נהורא דרקיעא (וילון הגלגל נקרע ונראה אור הרקיע)." (ברכות נ"ח)
ורש״י פירש: "כוכב היורה כחץ ברקים ממקום למקום וארך כשבט שהוא יורה ונראה כמי שפותח רקיע", ר״ל מטאורים. ובאופן דומה לזה פרש, "הערוך": "הכוכב הנראה בשמים מנתר ממקום למקום כאדם השובט בשבט ומורידו על התינוק שמרה בו, לפיכך נקרא שביט…" (פירוש המשנה והתוספתא למסכת ברכות)
למרות דברי הגמרא, הרמב"ם פוסק שעל מראה "זיקין" ("כוכבים נופלים") יש לברך ברכת "עושה מעשה בראשית": "עַל הָרוּחוֹת שֶׁנָּשְׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים, וְעַל הָאוֹר שֶׁבָּאַוֵּיר שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֶן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב-עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ-מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכּוֹחוֹ מָלֵא עוֹלָם; וְאִם רָצָה-מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית." (משנה תורה, הלכות ברכות, פרק י' הלכה י"ז)
_________________________________
מטאורים בחודש אלול – לחזות בנועם השם
תופעת ה"כוכבים הנופלים", המתרחשת תמיד בסמוך לימי חודש אלול, מזכירה כי השמיים אכן קרובים מתמיד… ימי חודש אלול הם ימים בהם ע"פ המסורת היהודית מתקיים הפסוק "דרשו ה' בהימצאו קראהו בהיותו קרוב" (ישעיהו כ"ה). יש זמנים מיוחדים בהם ישנה "איתערותא דלעילא" (השפעה הנופלת ומאירה מלמעלה), וחודש אלול הוא אחד מהזמנים הללו. הקירבה האלוהית הרוחנית המושפעת בימים אלו, באה לידי ביטוי גם בעולם הפיזי, בדמות מטר של כוכבים נופלים המזמינים את הצופים להביע ולבקש את משאלותיהם.
בחודש אלול נהוג לומר ש"המלך בשדה", הקב"ה יורד אל העם ועונה לבקשותיו. זו ההזדמנות שלנו לצאת אל השדה ולגלות את השמים מחדש. להרים ולשאת את העיניים שבמהלך היום יום תקועות עמוק באדמה אל הרקיע, אל האינסוף, אל המלך שבשדה שהפעם מזכיר לנו באמצעות מטר המטאורים, את הזכות והחובה להתבונן אל השמים, אל הכוכבים הקבועים והנצחיים.
_________________________________
זיקין – תיקון בעולמות עליונים
בזוהר ישנו תיאור מרהיב של מטאורים המכונים "ניצוצי זיקין", עם הסבר מקורי ומשמעותי: "וההוא דלא הוה בתקונא, אקרי זיקין נצוצין, כהאי אומנא, מרזפתא, כד אכתש במנא דפרזלא, אפיק זיקין לכל עיבר, ואינון זיקין דנפקין, נפקין להיטין ונהירין, ודעכין לאלתר. ואלין אקרון עלמין קדמאי. ובגין כך אתחרבו ולא אתקיימו. עד דאתתקן עתיקא קדישא, ונפיק אומנא לאומנותיה. ועל האי תנינא במתניתא דילן, דניצוצא אפיק זיקין לתלת מאה ועשרין עיבר. ואינון זיקין, עלמין קדמאי אקרון, ומיתו לאלתר. לבתר נפיק אומנא לאומנותיה, ואתתקן בדכר ונוקבא, והני זיקין דאתדעכו ומיתו, השתא אתקיים כלא. מבוצינא דקרדינותא, נפק ניצוצא, פטישא תקיפא, דבטש, ואפיק זיקין עלמין קדמאי, ומתערבי באוירא דכיא, ואתבסמו דא בדא." (אדרא זוטא רצ"ב ב').
תרגום: ואותם עולמות שלא היו בתיקון, נקראים "זיקין נצוצין", כאותו אומן חרש ברזל, כאשר מכה בפטישו ומוציא זיקוקין לכל עבר, אותן זיקוקים היוצאים, לוהטים ומאירים וכבים מייד. ואלה (הזיקין ניצוצין) נקראים עולמות קדומים, ובשל כך נחרבו ולא התקיימו, עד שיתוקנו… ויוציא האומן את אומנותו. ועל זה שנינו בלימוד שלנו: שניצוצות מוציאות זיקין לשלוש מאות ועשרים כיוונים. ואותן זיקין הנקראים עולמות קדומים ומתים לאלתר. לאחר שיוציא האומן את אומנותו ויתוקנו… אותן זיקים שדועכים מתים יתקיימו כולם. מהאור הגדול יוצאים הניצוצות! מההכאה של הפטיש החזק, יוצאים הזיקוקין של העולמות הקדומים! ומתערבים עם האויר הצלול ומתוקנים זה בזה.
התיאור בזוהר, מדבר על הזיקין היוצאים בשל תיקון העולמות העתיקים שאינם מתוקנים. כמו האמן המתקן כלי ומוציא ניצוצות. ימי חודש אלול, זמן מופלא לחזות בתהליך התשובה העולמי, הקוסמולוגי. בתיקון שעושה האומן לעולמות ומפיק זיקוקי ניצוצין לכל עבר, מערב אותם עם האויר הצלול ומתקנן זה בזה.
שלמה בוסקילה