גַּלְגַּל שְׁלִישִׁי וּבוֹ נֹגַהּ כִּגְבֶרֶת בֵּין חֲיָלֶיהָ / וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיה/ וּבְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ תִּסֹּב גְּלִילֶיהָ / וְגוּפָהּ כְּחֵלֶק מִשִּׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים מִן הָאָרֶץ לְיוֹדְעֵי סוֹדָהּ וּמַשְׂכִּילֶיהָ, וְהִיא מְחַדֶּשֶׁת בָּעוֹלָם כִּרְצוֹן בּוֹרְאָהּ הַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה / וְדִיצָה וְחֶדְוָה וְשִׁירוֹת וּרְנָנִים / וּמִצְהֲלוֹת חֻפּוֹת חֲתָנִים. וְהִיא מְקַשֶּׁרֶת פְּרִי תְנוּבוֹת וּשְׁאָר הַצְּמָחִים / מִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שֶׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
]כתר מלכות /ר' שלמה אבן גבירול[
א. נוגה- משמעות השם:
1. אור:
"לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם; שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ, וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" [יואל ב']
____________________________________
2. אור חוזר:
"…וירח לא יגיה אורו" [ישעיהו י"ג] מלבי"ם על ישעיהו פרק י"ג פסוק י – ..בארתי בבאור המלות ההבדל בין אור, נגה, .. כי אור הוא המאיר לאחר, ונגה הוא המקבל אור מגשם אחר כמו הירח המקבל אור השמש.
"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ , וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" [ישעיהו ס"ב]. הישועה של ירושלים תהיה ברורה וגלויה כמו לפיד בוער, וכתוצאה מכך יכירו הגויים בצדקתה: "על ידי שיבעיר הלפיד שהיא התשועה, על-ידי שיראו תשועת ישראל איך יאיר להם את הלילה באור התשועה, על ידי זה יכירו צדקם, וכאילו לפיד הישועה יפלש אורו עלהצדקה, והצדקה תתראה על-ידי התשועה, כמו שתתראה הירח על-ידי השמש". [מלבי"ם]
_____________________________________
3. שחר:
"בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא, וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל" [דניאל ו']
______________________________________
4. נגה כשם אדם:
"ואלה נולדו לו בירושלם שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע בת עמיאל. ויבחר ואלישמע ואליפלט. ונגה ונפג ויפיע. ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה". [דברי הימים א' ג']
______________________________________
ב. נוגה בתנ"ך ומדרש:
ד וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ … אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. יד אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. טו אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. [ישעיהו י"ד]
____________________________________
א לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי. ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ. ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. ט גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ. י כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. יב אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר. יג סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יחאֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי. יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. כ וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. כה כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. כו מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. כח יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה. לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה. [תהילים כ"ב]
___________________________________
"למנצח", מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י"ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה. חלק ב' (מן פסוק י"ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה: [מלבי"ם]
_____________________________________
אמר רבי חצנא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכתיב (בראשית יט) וכמו השחר עלה וגומר וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהן הדרך ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה.
אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון כמין תרין דקורנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין. דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
מאי טעמא (מיכה ז) כי אשב בחושך ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך (שם) וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ (שם) ליהודים היתה אורה ושמחה. [ירושלמי ברכות ו' ב']
______________________________________
"למנצח על אילת השחר" – בשתי איילות, דבורה ואסתר. דבורה, שבאת משבט נפתלי, ועליה אמר יעקב (בראשית מט, כא): "אילה שלוחה". "על אילת השחר", זו אסתר. [מדרש תהילים כ"ב]
_______________________________________
ג. עַל אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר \ חיים נחמן ביאליק:
מְאוֹרָה עַל-פִּי נוּסַח סְפָרַד
נֶחְשְׂפוּ שׁוּלֵי רָקִיעַ, וַיִּדְרֹךְ עַל-סִפּוֹ
הַשַּׁחַר, וַיְצַו עַל-לֵיל: צֵא מִפּוֹ!
וַיְשַׁנֶּה פְנֵי הַכּוּשִׁי וַיְשַלְּחֵהוּ,
וַיֶּאֱסֹף נֵרוֹתָיו, וַיְכַבֶּה כוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ,
וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ הַשְּׁחַרְחֹרָה,
וַיִּתְפָּרֶק נִזְמֵי הַזָּהָב, וַיֵּצֵא אַט בְּגַפּוֹ,
לָלִין בַּעֲמָקִים וּבָחֳרָשִׁים מְצִלִּים,
לָשִׁית בַּכֵּפִים עַל-עֲטַלֵּפִים כַּפּוֹ.
רַק הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר עוֹד קוֹרֵץ עֵינוֹ,
לֹא יִכְבֶּה נֵרוֹ וְלֹא יִכְהֶה רִשְׁפּוֹ;
קָבוּעַ כַּנֹּפֶךְ בִּירִיעַת תְּכֵלֶת
יָפֵץ אוֹר צַחַר מִנְּקֻדַּת כַּסְפּוֹ.
_______________________________________
ד. סוד קליפת נוגה:
"וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ… וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק… וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁוְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר" [יחזקאל א']
עָנָן גָּדוֹל דָּא, אִיהוּ עֲנָנָא דְּחַשׁוֹכָא, דְּאַחֲשִׁיךְ כָּל עָלְמָא. תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין עֲנָנָא לַעֲנָנָא. הַהוּא עֲנָנָא (דף ר"ג ע"ב) דִּכְתִּיב (במדבר י) וַעֲנַן יְיָ' עֲלֵיהֶם יוֹמָם. (במדבר יד) וַעֲנָנְךָ עוֹמֵד עֲלֵיהֶם. (ויקרא ק"ג ע"א, ג' ע"ב) הַאי אִיהוּ עֲנָנָא דְּנָהִיר וְזָהִיר, וְכָל נְהוֹרִין אִתְחָזוּן גּוֹ הַהוּא עֲנָנָא. אֲבָל עֲנָנָא דָּא, עֲנָנָא חָשׁוּךְ, דְּלָא נָהִיר כְּלָל, אֲבָל מָנַע כָּל נְהוֹרִין, דְּלָא יַכְלִין לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּיהּ.
גָּדוֹל, אֲמַאי אִקְרֵי גָּדוֹל, וְהָא זְעֵיר אִיהוּ. אֶלָּא גָּדוֹל אִיהוּ, כֵּיוָן דְּשַׁלִּיט. דָּבָר אַחֵר גָּדוֹל, הַהוּא חֲשׁוֹכָא גָּדוֹל, כֵּיוָן דְּכַסֵּי כָּל נְהוֹרִין וְלָא אִתְחָזוּן קַמֵּיהּ, וְאִיהוּ גָּדוֹל (נ"א שליט) עַל כָּל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא.
וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהָא אֶשָּׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לָא אַעְדֵּי מִנֵיהּ לְעָלְמִין. וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, אַף עַל גַּב דְּכָל הַאי קַיְּימָא בֵּיהּ, נֹגַהּ לוֹ סָבִיב. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, דְּאַף עַל גַּב דְּלֵית סִטְרָא דָּא, אֶלָּא סִטְרָא (ס"ט ע"א) דִּמְסָאֳבוּ, נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְדַחְיָיא לֵיהּ לְבַר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דִּמְהֵימְנוּתָא אִית לֵיהּ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא, בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁא דִּמְהֵימְנוּתָא.
רַב הַמְנוּנָא סָבָא, הָכִי אָמַר, וְכִי נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְאִצְטְרִיךְ לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא, הַאי נֹגַהּ לוֹ, לְגוֹ אִיהוּ, וְלָא קַיְּימָא לְבַר. וּבְגִין דְּקַיְּימָא הַהוּא נֹגַהּ לוֹ מִגּוֹ, כְּתִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. מִתּוֹכָה דְּמַאן. מִתּוֹכָה דְּהַהוּא נֹגַהּ. כְּעֵין הַחַשְׁמַל: חָשׁ, מָל, הָא אוּקְמוּהָ, חֵיוָון דְּאֶשָּׁא (פ"א ע"ב) מְמַלְּלָא.
אֲבָל מִבּוּצִינָא קַדִּישָׁא שְׁמַעְנָא עָלָה רָזָא דְּרָזִין. כַּד עָרְלָה שָׁרֵי עַל קַיְּימָא קַדִּישָׁא לְסָאֲבָא מַקְדְּשָׁא, כְּדֵין הַהוּא מַקְדְּשָׁא, אִתְעַכָּב מִלְּגַלָּאָה רָזָא דְּאָת קַיָּימָא, מִגּוֹ עָרְלָה. וְכַד הַאי נֹגַהּ עָאל לְגוֹ, וְאַפְרִישׁ בֵּין עָרְלָה, וּבֵין מַקְדְּשָׁא, כְּדֵין אִקְרֵי חַשְׁמַל חָשׁ וְאִתְגַּלְיָא. מָל, מַהוּ מָל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יהושע ה) מָל יְהוֹשֻׁעַ. רָזָא דְּאָת קַיָּימָא, אִתְעַכָּב מִלְּאִתְגַלָּאָה מִגּוֹ עָרְלָה.
וְאִית רָזָא אַחֲרָא, דְּהָא נְהוֹרָא דִּילֵיהּ, אִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְכַד אִתְגַּלְיָא חַשְׁמַל אִתְעֲבָּר נְהוֹרֵיהּ. אֲבָל רָזָא קַדְמָאָה, אִיהוּ בְּרָזָא דִּקְרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְכֹלָּא שַׁפִּיר אִיהוּ, וְיָאוּת הוּא.
בְּהַאי נֹגַהּ, מְפַתֵּי לְאִתְּתָא, לְנַטְלָא נְהוֹרָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי ה) וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ, שַׁוֵּי הַהוּא נְהוֹרָא לָקֳבְלֵיהּ דִּבְרִית. וּבְגִינֵי כַּךְ מְפַתֵּי לֵיהּ, וְנַטְלָא נְהוֹרֵיהּ. וְדָא אִיהוּ פִּתּוּיָא דִּמְפַתֵּי לְאִתְּתָא, דִּכְתִּיב, (משלי ה) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'. [זוהר חלק ב דף רג]
____________________________________
תרגום
הֶעָנָן הַגָּדוֹל הַזֶּה הוּא עָנָן שֶׁל חֲשֵׁכָה שֶׁמַּחְשִׁיךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין עָנָן לְעָנָן. אוֹתוֹ עָנָן שֶׁכָּתוּב (במדבר י) וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם. (שם יד) וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם. זֶהוּ עָנָן שֶׁמֵּאִיר וְזוֹהֵר, וְכָל הָאוֹרוֹת נִרְאִים בְּתוֹךְ אוֹתוֹ עָנָן. אֲבָל הֶעָנָן הַזֶּה הוּא עָנָן חָשׁוּךְ שֶׁלֹּא מֵאִיר כְּלָל, אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת כָּל הָאוֹרוֹת שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו.
גָּדוֹל, לָמָּה נִקְרָא גָדוֹל, וַהֲרֵי הוּא קָטָן? אֶלָּא הוּא גָּדוֹל כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹלֵט. דָּבָר אַחֵר גָּדוֹל – אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ גָּדוֹל, כֵּיוָן שֶׁמְּכַסֶּה אֶת כָּל הָאוֹרוֹת וְאֵינָם נִרְאִים לְפָנָיו, וְהוּא גָּדוֹל (שׁוֹלֵט) עַל כָּל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם.
וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, שֶׁהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה לֹא זָזָה מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, אַף עַל גַב שֶׁכָּל זֶה עוֹמֵד בּוֹ – נֹגַהּ לוֹ סָבִיב. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאֵין זֶה צַד, אֶלָּא צַד שֶׁל טֻמְאָה – נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְלֹא צָרִיךְ לָאָדָם לִדְחוֹתוֹ הַחוּצָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁנֹּגַהּ לוֹ סָבִיב, צַד שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ, וְלֹא צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ קָלוֹן, וְלָכֵן צָרִיךְ לָתֵת לוֹ חֵלֶק בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הָאֱמוּנָה.
רַב הַמְנוּנָא סָבָא כָּךְ אָמַר, וְכִי נֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְצָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ קָלוֹן, הַנֹּגַהּ לוֹ הַזֶּה הוּא בִּפְנִים, וְלֹא עוֹמֵד בַּחוּץ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַנֹּגַהּ לוֹ הַזֶּה עוֹמֵד בִּפְנִים, כָּתוּב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. מִתּוֹכָהּ שֶׁל מִי? מִתּוֹכָהּ שֶׁל אוֹתוֹ נֹגַהּ. כְּעֵין הַחַשְׁמַל – חָשׁ מָל, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, חַיּוֹת שֶׁל אֵשׁ מְמַלְּלוֹת.
אֲבָל מֵהַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁמַעְתִּי עָלֶיהָ סוֹד הַסּוֹדוֹת. כְּשֶׁעָרְלָה שׁוֹרָה עַל הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה לְטַמֵּא אֶת הַמִּקְדָּשׁ, אָז אוֹתוֹ מִקְדָּשׁ מִתְעַכֵּב מִלְּגַלּוֹת אֶת סוֹד אוֹת הַבְּרִית מִתּוֹךְ הָעָרְלָה, וּכְשֶׁהַנֹּגַהּ הַזֶּה נִכְנָס פְּנִימָה וּמַפְרִיד בֵּין הָעָרְלָה לְבֵין הַמִּקְדָּשׁ, אָז נִקְרָא חַשְׁמַל, חָשׁ וְנִגְלֶה, מָל. מַה זֶּה מָל? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה) מָל יְהוֹשֻׁעַ. סוֹד שֶׁל אוֹת בְּרִית מִתְעַכֵּב מִלְּהִתְגַּלּוֹת מִתּוֹךְ עָרְלָה.
וְיֵשׁ סוֹד אַחֵר, שֶׁהֲרֵי אוֹרוֹ נִרְאֶה וְלֹא נִרְאֶה, וּכְשֶׁמִּתְגַּלֶּה חַשְׁמַל, מָעֳבָר אוֹרוֹ. אֲבָל הַסּוֹד הָרִאשׁוֹן הוּא בְּסוֹד הַכָּתוּב כָּרָאוּי, וְהַכֹּל הוּא יָפֶה, וְנָאֶה הוּא.
בַּנֹּגַהּ הַזֶּה מְפַתֶּה אֶת הָאִשָּׁה לִטֹּל אֶת אוֹרָהּ, וְעַל כֵּן כָּתוּב, (משלי ה) וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. שָׂם אֶת אוֹתוֹ הָאוֹר כְּנֶגֶד הַבְּרִית, וּמִשּׁוּם כָּךְ מְפַתֶּה אוֹתָהּ וְנוֹטֶלֶת אֶת אוֹרוֹ. וְזֶהוּ הַפִּתּוּי שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁכָּתוּב נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'.
______________________________________
ידוע ד"שלש קליפות הטמאות הם טמאות לגמרי ואין להם מבוא אל הקדושה" הן אינן יכולות להיגאל. "לא כך הקליפה הרביעית היא קליפת נוגה", היא "מצרנית", דהיינו מצויה בגבול "בין הקדושה והקליפה, ויש בה סוד טוב ורע: לפעמים היא נכללת בקדושה ולפעמים בהיפך.
והדברים העולמיים המותרים והם רשות… הם מסוד קליפת נוגה והם בסוד המשקל, ועיקר עבודת האדם סובב על קוטב הזה [ר' צבח אלימלך מדינוב אגרא דכלא]
ועל כן כשאדם נופל, חס ושלום, לבחינת מקומות אלו, דהיינו לבחינת מקומות המטונפים, ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים, ואזי מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך, ושואל ומבקש "איה מקום כבודו?", מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך, מאחר שנפל למקומות כאלו, רחמנא לצלן, וזה זה עקר תקונו ועליתו, בבחינת 'ירידה תכלית העליה' המובא בספרים.
כי "איה מקום כבודו?" – זה בחינת הכבוד עליון של המאמר העליון דהיינו המאמר סתום בראשית כנ"ל, שמשם נמשך חיות למקומות האלו. נמצא כשמבקש ומחפש איה מקום כבודו, בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה, שמגודל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו.
ועכשיו, על ידי שהוא נפל לשם, ואזי מבקש איה מקום כבודו, ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם ומחיה את נפילתו, ועולה בתכלית העליה. וזה בחינת קרבן עולה, שמכפר על הרהור הלב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה פרשה ז), כמו שכתוב: "והעולה על רוחכם" – שעולה מכפר ההרהור. כי יש בחינת (תהילים ל"ח) "לבי סחרחר", כי יש קליפה שהיא מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסבובים ובלבולים הרבה, והיא בחינת קליפת נגה. ועל כן נקרא סחרחר, תרגום של סביב: 'סחור סחור', בחינת (יחזקאל א'): "ונגה לו סביב", כי היא בחינת תרגום. וכשאדם נופל לשם, שזה בחינת מקומות המטונפים, ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו, וזה בעצמו תקונו, כי חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל.
וזהו בחינות עולה, בחינת (בראשית כ"ב): "ואיה השה לעולה". שבחינת איה היא בחינות שה לעולה, לתקן ולכפר הרהור הלב, שבא ממקומות המטונפים כנ"ל. כי על ידי בחינות איה נתתקן ועולה משם כנ"ל.
פוטנציאל ההצלה נוגע דווקא בקליפת נגה. כחה של קליפת נגה להיות "נוטלת מזה ונותנת לזה" – כממוצע בין הקדושה לבין הטומאה, היא משמשת גם גשר ומעבר ביניהם. במצב המתוקן, קליפת נגה נוטלת ניצוצות מן הקליפה ומעלה אותן לקדושה – מגעה עם הקליפה מאפשר לה ליטול ניצוצות וכחות הטמונים בקליפות, אך מתוך שהיא משועבדת לקדושה היא מעלה אליה ניצוצות אלו. לאידך, כאשר המצב איננו שפיר, קליפת נגה פועלת הפוך – היא נוטלת כחות מן הקדושה, ומשעבדת אותם לקליפה. [הרב יצחק גינזבורג מתוך מאמר 'ובשם אלוהינו נדגול']
_____________________________________
נוגה הוא הקליפה רביעית הקרובה אל הקדושה, והוא קליפת יון דקריבין אל אורחא דמהימנותא. [זוהר חדש יתרו מ"ד]