"לעולם בעקבות השמש"

רשמי מסע אסטרונומי במצרים

מאת: שראל לוי, מדריך "הדובה הגדולה"

תמונות: נועם גיליס, שראל לוי, שמוליק אורנשטיין

פרק 1

ייחודו של עמק הנילוס הצמיח את אחת התרבויות הראשונות שקמו בעולם, בתקופה שבאירופה למדו מה זה מהפכה חקלאית במצרים כבר שלטה אימפריה גדולה ויציבה. אך כמו כל אימפריה אי אפשר לשלוט בארץ בלי לשלוט בשמים…

כבר במיתולוגיה המצרית הקדומה תפסה השמש מקום חשוב, האל 'רע' – אחד האלים המרכזיים בפנתאון המצרי (מוכר מהשם 'רעמסס') – הוכר כאל השמש, והיא הופיע תמיד מעל ראשו. המצרים ידעו להסביר גם את מסלול השמש בשמים – במהלך היום האל רע עושה את הדרך ממזרח למערב, בערב הוא מעביר אותה לאלים אחרים האחראיים על השאול והם מעבירים אותה ב'ספינת השמש' מתחת לאדמה. ספינת השמש היתה מרכיב חשוב בלוויות של הפרעונים שנישאו בספינות דומות מערבה (הפרמידות ושאר קברי המלכים המצריים בנויים ממערב לאזורי היישוב), שם הם שקעו יחד עם השמש ועברו יחד איתה אל השאול.

לאחר ההסבר המפורט אתם בטח תוהים מה מתרחש בליקוי חמה, אז פשוט מדובר בהיסח דעת רגעי של האלים.

הסבר אחר למסלול השמש קשור בסיפור לידתו של רע, כאן מעורבת אלה אחרת בשם 'חתחור' המגולמת בצורת פרה ומחזיקה את השמש בין קרניה. חתחור היא פרה שמימית הפרוסה על כל האופק, בבוקר היא ממליטה את השמש ובולעת אותה בערב וחוזר חלילה.

המקום של השמש במצרים כ"כ חשוב שעד היום אחד הרובעים החשובים של קהיר נקרא 'הליופוליס' – עיר השמש. שם שמתגלגל מהתקופה בה היוונים שלטו במצרים ושינו את שמה של העיר 'און', מקום פולחנו המרכזי של 'רע'.

בתמונות:

"ספינת שמש", תמונת האל רע, פסל רעמסס השני (במצרית: בנו של רע), פסל האלה חתחור. כולם צולמו במוזיאון בקהיר.

פרק 2

בפרק הקודם נגענו במסלול השמש, כעת נתמקד בהשפעות שלה עלינו. כבר בתקופה קדומה ביותר המצריים ידעו להשתמש בגרמי השמים לחישוב הזמנים: הן ביום עצמו באמצעות שעוני שמש, והן לחישוב השנה כולה.

הלוח המצרי הוא לוח שמשי המכיל 12 חודשים של שלושים יום ועוד חמישה ימים (מאיפה הגיעו עוד חמישה ימים? מלחמות בין האלים, כמובן), דרך אגב הלוח האתיופי עד היום מבוסס על הלוח המצרי הקדום ומכיל 13 חודשים, ה-13 והאחרון בן חמישה ימים בלבד.

השנה המצרית חולקה לשלוש עונות חקלאיות בנות ארבעה חודשים – הצפה, זריעה ועיבוד וקציר. ראשית השנה נקבעה על ידי הופעתו של סיריוס יחד עם השמש בזריחה לאחר שנעלם בערך ל-70 יום כיוון שהוסתר מחמת אור השמש. באותה תקופה בארץ התרחשה עלייתו של הנילוס – תחילת עונת ההצפה – המביאה את הברכה לכל הארץ.

בתמונה המצורפת אפשר לראות מסעדה על גדות הנילוס, מעט מדרום לכיכר תחריר, שבסמלה סיריוס והשמש מופיעים יחד והנילוס עולה. כפי שכבר ציינו, הדיאלוג של המצריים היום עם העבר של ארצם הוא מרתק.

הפרט המעניין הוא שכמו בכל לוח שנה שלא 'מעברים' בו חודשים או שנים נוצר פער, מכיוון שמדובר בלוח שנה שמשי של 365 יום, הפער הוא של רבע יום לשנה (מסלול כדור הארץ מסביב לשמש הוא של 365.25). המבוכה המצרית מכך שהלוח לא תואם את העונות השתמרה בפפירוס שהגיעה לידינו: "החורף בא בקיץ, החודשים הפוכים, השעות במבוכה". המצריים מעולם לא תיקנו את הסטייה, אלא היא דאגה לתקן את עצמה כל 1,460 שנה (1,460*0.25=365), מכיוון שהמצרים דאגו לתעד את הזמן שבו סיריוס הופיע בעונתו אנחנו יכולים היום לקבוע את התאריכים והכרונולוגיה של ההיסטוריה המצרית כולה עד האלף הרביעי לפנה"ס!

בתמונות:

המסעדה, שעון שמש מלוקסור – מחצית האלף השני לפנה"ס, הנילוס ותמונות של "נילומטר" (מתקן למדידת גיאות ושפל הנילוס) מתקופות שונות

פרק 3

זוכרים את 'רע' – אל השמש האדיר? הפרעונים הגדולים של מצרים התהדרו בשמו – רעמסס – בנו של רע (רגע של מצרית: שם מוכר נוסף הוא פוטיפרע, במצרית 'נתינת האל רע' ובעברית: מתניה, יהונתן, נתנאל או נתניהו…), והגדול מכולם היה ללא ספק רעמסס השני.

מלך אדיר שבכיבושיו התכתש עם האימפריה החיתית בעומק סוריה ובדרום חדר במעלה הנילוס אל תוך סודן.

גם מפעלי הבניה שלו הם הרבים והגדולים ביותר – האדיר מכולם הוא המקדש באבו סימבל, היום בגבול מצרים סודן.

בכניסתו התנשאו ארבעה פסלי המלך בגובה 40 מ'! המבנה מכוון כלפי הדביר, במרכזו נמצאים בחדר אפלולי פסלי המלך והאלים אשר יומיים בשנה בזריחה הם מוארים בדיוק מופתי, יומיים בלבד כי השמש אינה זורחת ושוקעת באותו מקום כל יום, יומיים שהם יום הכתרתו ולידתו של בן השמש הגדול, רעמסס השני. איזה דיוק אסטרונומי מרהיב!

כשהמצרים החליטו לסכור את הנילוס וליצור את אגם נאצר היה האתר הפלאי הזה בסכנת הצפה, ארכאולוגים התגייסו להצילו והעתיקו אותו לחוף מבטחים ליד האגם, אבל הדיוק האסטרונומי שאפיין את המצרים לפני למעלה מ-3,000 שנה, הוחמץ ע"י המשחזרים של ימינו והשמש מאירה את פנים הדביר בפספוס של יום.

הידע המדוייק על מיקום השמש נוצל במצרים העתיקה גם לאחר שהגיעו אליה היוונים.

באחד הפרקים המרתקים בתולדות האסטרונומיה, האסטרונום היווני ארטוסתנס במאה השלישית לפנה"ס שם לב שבאסוואן שבדרום מצרים, ביום היפוך הקיץ בצהרים, השמש מטילה את האור שלה בדיוק של 90 מעלות לתוך הבאר (זה המקום הצפוני ביותר שהתופעה הזו מתרחשת, אנו מכנים את האזור הזה בכדור הארץ 'חוג הסרטן'), אך באותו זמן בדיוק באלכסנדריה השמש הטילה צל לתוך הבאר, כלומר היא לא היתה בדיוק מעליה אלא בזווית. כעת לא נותר לארטוסתנס אלא למדוד את הזווית ואת המרחק בין אלכסנדריה לאסוואן (משימה מורכבת מאין כמותה, ברכבת ואוטובוס לקח לנו 16 שעות לגמוע את המרחק) ובחישוב גיאומטרי בסיסי ללמוד את היקפו של כדור הארץ בפספוס של 15% בלבד.

הצפייה בגרמי השמים ובטבע הייתה כל כך חשובה לארטוסתנס שלאחר שאיבד את ראייתו התאבד ברעב.

תמונות:

המקדש האדיר באבו סימבל, הדביר בתאורה מלאכותית, אגם נאצר, הבאר העתיקה באסוואן, מעגל פסלי הפילוסופים היוונים בסקארה שמדרום לקהיר