אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקש לא נראה רקיע בטהרתו, שנאמר "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" (ברכות נ"ט).
_________________________________
אחת הקינות הקדומות ביותר לתשעה באב, אשר מחברה אינו ידוע, יש בה סימנים לקינה קדומה ביותר והיא נאמרת בליל תשעה באב בכל תפוצות ישראל.
המקונן רואה את אירוע החורבן כהתרחשות קוסמית המשפיעה ומושפעת מהכוכבים בכלל, מקבוצות הכוכבים שבגלגל המזלות בפרט, מהשמש והירח ומקבוצות כוכבים נוספות (כסיל וכימה).
זוהי אחת הקדומות שברשומות העבריות לקבוצות כוכבים.
הקינה מופיעה בשתי גירסאות: זו הנהוגה בארצות אירופה וזו הנהוגה בארצות המזרח. כדאי לשים לב לשוני בין הקינות למרות דמיונן זו לזו.
________________________________
הקינה בנוסח יהדות המזרח:
אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ
וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל
בְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ קָשְׁרוּ מִסְפֵּד
וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה
גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶד שִׁבְטֵי יַעֲקֹב
וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִמְעָה
דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם
כִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְנֵיהֶם
הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְאֵל כְּלֹא שׁוֹמֵעַ
צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָם אָב
וְקוֹל הַתּוֹרָה צוֹעֵק בְּמָרָה
וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן
זֶרַע קֹדֶשׁ חָגְרוּ שַׂקִּים
וּצְבָא הַשָׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם
חָשַׁך הַשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר
וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם
טָלֶה רִאשׁוֹן צוֹעֵק בְּמַר נֶפֶשׁ
עַל כִּי כְבָשָׂיו לַטֶּבַח הוּבָלוּ
יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים
עַל כִּי בְּכוֹר שׁוֹר שָׁחוּ קַרְנָיו
כּוֹכַב תְּאוֹמִים חָלָה מִכַּעַס
כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמָּיִם
לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִנְפּוֹל סַרְטָן
כִּי הִתְעַלַּפְנוּ צִחֵה צָמָא
מָרוֹם נִרְעַשׁ מִקּוֹל אַרְיֵה
כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ עָלְתָה לַמָּרוֹם
נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת גַם בַּחוּרִים
עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרוּ פָנֶיהָ
סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה
כִּי נִכְרַע לָנוּ כַּף מָוֶת מֵחַיִּים
עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה
כִּי בְעַקְרַבִּים יִסְרוּנוּ צָרֵינוּ
פְּנֵי הַקֶּשֶׁת נֶהֶפְכוּ לְאָחוֹר
כִּי צוּר דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב
צָרַח דְּלִי כִּי צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ
וּמִדְּלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ
קוֹל גְּדִי נִשְׁמַע בִּילָלָה כִּי אָפֵס קָרְבָּן
כִּי גְּדִי נִגְדַּע וּשְׂעִיר חַטָּאת
רָגַז וּפָחַד מַזָּל דָּגִים
כִּי כַדָּגִים נֶאֱחַזְנוּ בִּמְצוּדָה רָעָה
שַׁדַּי שׁוּר עֶלְבּוֹנֵנוּ
תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ
תִּבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵנוּ
יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ
________________________________
הקינה בנוסח יהודי אשכנז:
אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל. בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה:
גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה. דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם.
הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב. וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן.
זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם.
טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ. יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ.
כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא.
מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם. נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ.
סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים. עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ.
פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ.
קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ. רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו.
שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ. תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ: