"אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי

על קו החוף ישוטטו הילדים

שושן אדום אני אקטוף לשערך

ומעלינו חופה של כוכבים"

[אהוד בנאי]

 מאת: אורי בן-דוד

___________________________________

א.      בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

 התלמוד במסכת סוכה נוגע לפרטי הפרטים של המבנה היהודי האולטימטיבי-הסוכה. החל בגובה ובאורך וכלה בצורת המבנה ובחומרי הבניין. את הסוכה מלווה הקונפליקט – מצד אחד זוהי דירה לכל דבר ומצד שני היא ארעית – הן בזמן והן במהות.

אחד המרכיבים החשובים בסוכה, זה הנותן לה את שמה הוא גג הסוכה- הסכך. גם עליו ישנם דיונים רבים כשברור לכולם שתפקידו העיקרי הוא להצל. ולכן 'סוכה שחמתה מרובה מצילתה', קרי: יש בעיה בצל הסכך – איננה נחשבת סוכה.

הדיון האחרון בתלמוד בנושא הסכך מתמקד במקרה ההפוך- כלומר – מה קורה אם הסכך כל כך עבה עד שהופך הוא לתקרה אמיתית או בלשון המשנה 'המעובה כמין בית', האם זו עדיין סוכה? האם יש מדד מקסימום לעובי הסכך?

כדרכו של תלמוד גם כאן התשובה הנכונה היא… מחלוקת. ובלשון התלמוד: "תנו רבנן המעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה נראין מתוכה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין" [סוכה כב:]

לא נכנס כאן לעובי המחלוקת, אלא לעובי הסכך – התלמוד מספר לנו על המדד לעובי הכשר: האם כשאני יושב בלילה בסוכה אני מסוגל לראות כוכבים דרך הסכך. אין ספק שזהו הבדל גדול מתקרת הבית שלנו, תקרה שהכוכבים היחידים עליה הם המדבקות הזוהרות שהדביקו הילדים.

 ___________________________________

ב.       דע מה למעלה ממך

התלמוד הירושלמי מביא את אותה הלכה בשינוי מילולי קל: "צריכין הכוכבים שיהו נראין מתוכה"  [סוכה פ"ב ה"ג]

כלומר זה לא רק מדד אפשרי. יש משמעות שיראו הכוכבים מתוך הסוכה. זהו אחד הדברים שהופך אותה מבית קבע לסוכה.

הסבר פשוט למשמעות מספר לנו ר' יונתן איבשיץ בספרו יערות דבש: "לכך אמרו להורות כי גרים אנחנו עלי ארץ מבלי קבע, וימינו כצל שבין לילה היה ובין לילה אבד, רוח נושב ואיננו, ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וכל ימיו תהיה עינו למעלה לשוכן שמימה, כאמרם  שיש לעשות סכך בענין שהכוכבים נראים מתוכו בהירים, ויהיה לבו לשמים, ואולי יחוס הקב"ה על נכה לבב ועני היודע מצב שפלותו, וכי כל שבתו בארץ מעט ורע כל היום". [יערות דבש א' ו']

ר' יונתן מחבר בין מבט העין אל השמיים המכוכבים להכרה בארעיות האדם ובנצחיות הבורא ולתפילת הלב אל השמיים. כשאיננו רואים את הכוכבים אנו תפסים אותנו כיציבים וכקבועים- זוהי דירת הקבע. בסוכה אנו נדרשים לתובנה של 'דירת ארעי' , הכוכבים הנראים מתוכה תומכים בתובנה הזו.

 _________________________________

ג.       בצל האמונה

 מובן נוסף של משמעות הסכך נמצא בספרות הסוד. שם הסכך איננו רק כפות תמרים ומחצלות במבוק. הסוכה מכונה בזוהר 'צלא דמהימנותא' או בעברית: צל האמונה.  הטעם הראשוני והפשוט למצוות סוכה כמו שמופיע בתורה הוא: 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים'. כשיצאנו ממצריים לנדודי המדבר גרנו בסוכות, זיכרון שהולך איתנו כל שנה מחדש בסוכות. הזוהר מדגיש את המשמעות הפנימית של האירוע ההיסטורי- עם  ישראל יצא מהתרבות המצרית החומרית ונכנס לחיים של אמונה, הביטוי הסמלי והעמוק לכך זוהי הישיבה בסוכה בצל האמונה. המיוחד בצל האמונה שהוא איננו אטום,הוא פתוח למה שמעליו, לשמיים.

הכוכבים הנראים מהסוכה מזכירים לנו את המאמין הראשון – אברהם. שגם הוא יצא מביתו, הביט בכוכבים וזכה לאמונה גדולה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם  וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה .." [בראשית טו ה']

הקשר בין המבט אל השמיים המכוכבים למפגש העמוק עם בורא העולם הוא חלק בלתי נפרש מחייו של רועה צאן, של מלך: "תא חזי [בא וראה] דוד מלכא קב"ה אתרעי ביה [שוכן בו] יתיר מכל מלכין דעלמא כמא דאתמר [כמו שנאמר] ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. מ"ט [מה הטעם?]   בגין דדוד מן יומא דהוה אזיל בתר עאנא במדברא [דוד, מהיום שהלך אחרי הצאן במדבר]  הוה מסתכל התם במדברא עובד אומנותא דקב"ה[היה מסתכל שם במדבר את מעשי    אומנותו של הקב"ה] והוה משבח ואמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' [תהילים ח']  מ"ט [מה הטעם?] בגין דהא בליליא כל בני עלמא שכבי ניימין על ערסייהו [כגלל שבלילה שכל בני העולם ישנים במיטתם]     ואיהו הוה יתיב במדברא [והוא היה יושב במדבר] והוה אסתכל בשמיא בסיהרא וכוכביא ובמזלי ובעובדי דשמיא [והיה מסתכל בשמיים בירח בכוכבים במזלות ובמעשה השמיים] והוה אמר כי אראה שמיך וגו' וכתיב ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו'"  [זוהר חדש שיר השירים]

___________________________________

 ד.     אור וצל

יש בסוכה עניין מיוחד, מה שאין ברוב מצוות התורה. חפץ של מצווה דרכו להיות מוחזק בידי האדם. לא כן הסוכה שהיא מצווה שהאדם נכנס לתוכה. הסוכה מקיפה את האדם מכל צדדיו, והוא כביכול 'שוהה' בתוך המצווה.

תורת הסוד קוראת לסיטואציה הזו- 'אור מקיף'. כוח רוחני העוטף את האדם מכל עבריו. אור שהוא מעבר להשגת האדם. אלא שבאורח פלא האפשרות לשהות בתוך האור הזה תלויה ביצירת מסך של דפנות וסכך.  המדרש מספר לנו שהסוכות הינם זכר לענני הכבוד שהגינו על עם ישראל ביציאתו ממצריים. לפיכך הסוכה הינה ענן, ולא סתם ענן אלא- ענן כבוד.

וכך בלשון האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד: "כתיב 'ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך'. צל היינו בחינת מקיף עליון וכנודע מעניין סוכות 'צלא דמהימנותא' שהוא המשכת מקיפים עליונים. וסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה, כי זהו כעניין המשכה מבחינת 'ישת חשך סתרו', שאינו נמשך רק בבחינת צל ומקיף ולא בבחינת אור וגילוי. וזהו ענני כבוד כעניין 'כי שכן עליו הענן', אלא שכוכבים נראים מתוכה שהארת המקיף נמשך בפנימיות". [ליקוטי תורה ויקרא]

לאחר שמסביר בלשונו את עניין האור המקיף מסיים האדמו"ר בנקודה נוספת: האור המקיף איננו נשאר לגמרי כענן וערפל. יש אפשרות  לאור המקיף לחדור פנימה עמוק לתוכנו.  הכוכבים המנצנצים מתוך הסכך הם ההמשכה, החדירה של אותו האור המקיף אותנו בדמות סכך ודפנות.

יתרה מזאת. חלק מהותי מסוכה, היא האפשרות לראות את הכוכבים, סוכה אטומה לגמרי נשארת 'מקיף' כלומר האיכות הרוחנית שבה איננה חודרת פנימה אלינו.

במובן הזה הכוכב איננו משהו מחוץ לסוכה שאני מצליח לראות אותו, אור הכוכב חודר פנימה אל תוך הסוכה. היכולת שלי לראות את הכוכבים מצביעה על היותם 'אורחים' של ממש בסוכתי. נוכחותם היא המחברת אותי לאיכות הסוכה המקיפה אותי.

__________________________________ 

ה.     ניצוצות של הבנה

 נחזור לסוגיא התלמודית העוסקת בעובי הסכך- התלמוד מצטט את המחלוקת – האם מתוך הסוכה נראים 'כוכבי חמה'. מה הם אותם כוכבים? הרי כוכב חמה או מרקיורי בשמו הלועזי, יש רק אחד?

רש"י  מפרש: "כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה"

ואכן כך פוסק להלכה הטור: "וצריך שלא יעשה כסוייה עב מאוד כדי שיהו הכוכבים וניצוצי השמש נראין מתוכה". [אורח חיים תרל"א]

כלומר המדד איננו רק כוכבי הלילה. אנו רוצים לארח בסוכה גם את קרני השמש. אמנם אין מדובר כאן בקרינה ישירה אלא בזהרורים וניצוצות.  לניצוצות הללו אפשר למצוא רמז בדברי הזוהר – שהסביר את הביטוי מספר תהילים  'השמיים מספרים' –'מנהרין ומנצצין'.  הזוהר נוגע כאן במשמעות  העמוקה של ניצנוצי השמיים: ישנה התרחשות תמידית, סיפור אמיתי שממלא את העולם. אנו יכולים להבחין בהתנוצצות להקשיב לסיפור. להסתכל למעלה ולראות את קולותיו.

 __________________________________

ו.        מעל לרקיע השביעי

ובכל זאת, בחר התלמוד במדד הכוכבים לעובי הסכך ולא את השמש או הירח. מה יש בכוכבים שאין במאורות הגדולים?

בדרשותיו נוגע האדמו"ר הזקן גם בעניין הזה :"בעניין סוכה שצריכה להיות צלתה מרובה מחמתה. ומכל מקום צריך להיות כוכבים נראים מתוכה. כי כוכבים הם ברקיעא תמינאה [ברקיע השמיני] שלמעלה מבחינת שמש שהיא ברקיע הרביעי". [ליקוטי תורה ראה כ"ז]

האסטרונומיה העתיקה ראתה את השמיים כעשויים כגלדי בצל, כדור בתוך כדור וכולם שקופים. אחת החלוקות הבסיסיות הצביעה על שמונה כדורים. שבעה לכוכבי לכת [ירח,חמה, נוגה, שמש, מאדים, צדק ושבתאי] והשמיני שבו משובצים כוכבי השבת.  על פי חלוקה זו השמש היא אכן ברקיע הרביעי והכוכבים הרבים- כוכבי השבת הם מעל ומעבר לשבעת הרקיעים הקרובים אלינו.

יוצא שהאור בו צריך להבחין מבעד לסכך הסוכה הינם אורות גבוהים ורחוקים. את אור השמש – זה שברקיע הרביעי צריך לסכך ולהצל – כדי לאפשר מפגש עם אורות גבוהים ממנו בהרבה. עד כאן זהו הסבר מדעי גרידא – אולם מה המשמעות הפנימית שלו? מה מהות ההבדל בין אור השמש לאור הכוכבים?

נכדו של האדמו"ר הזקן ה'צמח צדק' מרחיב את הדברים: "כוכבים הם מרקיע תמינאה שלמעלה מהשתלשלות, ובסוכה נמשך האור מרקיע תמינאה שלמעלה מבחינת חמה, ולכן צריך להיות כוכבים נראין מתוכה".

לירידת השפע הרוחני לעולם ישנו סדר, הדרגה. שבעת הרקיעים מסמלים שבע מידות שדרכם משתלשל השפע מלמעלה למטה. האור עובר דרך שבע מדרגות שנותנים כלים לאור המופשט, ההדרגה נחוצה כדי לאפשר לנו, המקבלים להכיל ולהתמלא מהאור האלוקי.

סוכות הינו זמן מופלא, זמן בו החסד האלוקי שורה עלינו ומאפשר לנו דילוג וגישה על מקורות עליונים יותר, כאלו שבימים רגילים הם מעל ומעבר אלינו. הכוכבים שמעל לכל סדר ורקיע מסמלים את מה ש'מעל ומעבר' את האינסופי. גם במובן מוחשי- בניגוד לשמש שיותר קרובה ו'נגישה' אלינו, הכוכבים שייכים לאינסוף למשהו עצום ורחוק. ולכן אך טבעי שהם ייצגו את אותו אור השייך לרקיע השמיני.

 __________________________________

ז.      סוכה של כוכבים

מה יש בסוכה שמצליח להביא אותנו למקומות כל כך גבוהים, למפגש עם הכוכבים?

כאן אנו סוגרים מעגל חבד"י עם דרושו של הרבי מלובביץ' לחג הסוכות. דרוש החורז את דברי קודמיו וחוזר מהכוכבים אל הסוכה שלנו: "אבל ע"פ חסידות אתי שפיר [בא טוב] לשון "כוכבים נראין מתוכה" – כי הסכך פועל ענין חיובי, וכמו שנתבאר בהמאמר שהסכך פועל ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות, שזהו ענין הכוכבים, שהם ברקיע תמינאה [ברקיע השמיני] שלמעלה מהשתלשלות".

האדמו"ר שם את הדגש על הסכך, להבנתו הוא איננו רק מצל מקרני החמה. יתרה מכך, מה שמאפשר את הראות הכוכבים אינם הרווחים שבין כפות התמרים – יש משהו בסכך עצמו שפועל ומושך את אורות הכוכבים הרחוקים אל תוך סוכתנו. אם נחזור לתחילת דברנו הסכך עצמו הוא כוח רוחני- אמנם כוח שמופיע כצל וכמחשיך, אבל דווקא איתו ודרכו מתאפשרת היכולת לראות את מה שמעל ומעבר לאורות הרגילים שבחיינו.

במובן העמוק הסכך הוא צל ידו של בורא העולם, הפותח לנו שערי שמיים לראות ולקבל ממה שמעבר לכלינו ולמידותינו. הכוכבים הנראים מתוך הסכך, נמצאים בעצם בתוך הסכך עצמו. הרקיע השמיני מקופל בין כפות התמרים, סוכך עלינו ומזכה אותנו לארח אותו עם שאר האושפיזין העילאין בתוך הסוכה.